|
כיצד דפקנו לעצמנו את גדר ההפרדה
(עדכון אחרון: פברואר 2006)
הכתב הצבאי של עיתון 'ידיעות אחרונות', אלכס פישמן,
ניתח באופן הוגן ומדויק את עלילות תכנון גדר ההפרדה בממשלת ישראל, במוסף שבת מתאריך 27
בפברואר 2004. בעקבות כתבתו, הוספתי פרשנות עצמאית נוקבת על המצב שנוצר בשטח
"אילו נהגה ישראל בחוכמה, אפשר היה לחסוך בקלות את ההתבזות של הזזת הגדרות" ציין
פישמן בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. "הגדר החלה כפרויקט צנוע במידותיו,
שצריך לתת מענה בטחוני צרוף. אבל האלמנט הזה, כמו אותה מלחמה [מלחמת לבנון], הפך
לגולם שקם על יוצרו כשהוא נישא על גל של חזון אסטרטגי רומנטי ומיותר". פישמן
כינה את תסבוכת גדר ההפרדה בשם הקליל-מדי 'תעלת בלאומילך', על פי סרטו הידוע של
אפרים קישון. אלוף במיל' עוזי דיין קרא למדיניות ישראל 'חלם ועמורה', שילוב
טרגי-קומי הולם יותר. אנחנו דפקנו לעצמנו את גדר ההפרדה - זו האמת המרה.
אכן, פרוייקט הגדר היה רעיון מצוין, שנולד בעקבות פיגועי הטרור ההמוניים. העיקרון שעמד
מאחורי ההצעה לבנות גדר הפרדה הוא פשוט: הקמת גבול חזק ורציף בין ישראל ופלשתין. אם שני
הצדדים שונאים זה את זה, מוטב לבנות קיר ולהיפרד. איפה יעבור הגבול? קווי
1967. למה? זה קו הגבול שהחליט עליו האו"ם. מדינת ישראל נוסדה על קווי החלטת האו"ם מתאריך כ"ט בנובמבר 1947, ולכן אין ברירה אחרת. ייתכן שמפלגת העבודה ידעה שמדובר בגבול מדיני לכל דבר ועניין. ייתכן שמפלגת הליכוד הדחיקה עובדה זו. ייתכן שהמתנחלים רעדו מפחד כאשר הבינו שגורל ההתנחלויות תלוי על בלימה. בפועל, כולם הפעילו לחצים על ממשלת שרון.
אריאל שרון, לפני שחטף שבץ, לקח את רעיון גדר ההפרדה ושיבש אותו לגמרי בעזרת מדיניות חשאית של קומבינה, סיפוח, פריצה מזרחה ואינספור פיתולים שנועדו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. שרון, חובב אדמות ונדל"ן, חרג לחלוטין מן הקו הירוק. זו לא הפעם הראשונה, כאמור, שהגנרל שרון לוקח פרוייקט שנשמע סביר והורס אותו. מלחמת לבנון היא תקדים
מזעזע. מי ששכח, מוזמן לקרוא ספרי היסטוריה.
התוואי המתוקן של גדר ההפרדה לפי החלטת הממשלה - פברואר 2005
התוואי המתוקן עדיין סוטה באופן משמעותי מן הקו הירוק, בניגוד לעמדת בית הדין הבינלאומי
האם שרון דפק את הגדר בכוונה תחילה, כדי לתקוע את הפרוייקט ולנסות לסחוט את כל
הצדדים עם עובדות בשטח? או שמא מתוך טעות טרגית בהערכת כוחה של ישראל לעומת
ארה"ב, אירופה, הפלשתינאים והעולם הערבי? סביר להניח ששרון לא תיאר לעצמו שבית הדין בהאג ינסה לאכוף את כללי המשפט הבינלאומי על פרוייקט גדר ההפרדה. למרות שלשרון היה עורך דין צמוד (דוב וייסגלס), שרון מעולם היה בקיא במשפט בינלאומי. כפי ששרון לא הבין את משמעותו של עודף-משקל על בריאותו הרופפת, כך בזבז את רוב חייו על התחמקות מערכאות שיפוטיות, גם בנושאים משפחתיים. אבל השאלה "דפק את הגדר בכוונה או מתוך טיפשות", מרתקת ככל שתהיה עבור עיתונאים והיסטוריונים, היא הרבה פחות חשובה מן המציאות שיצרה גדר ההפרדה כיום.
המציאות היא שחייהם של מאות אלפי בני אדם נפגעו בצורה בלתי הפיכה כתוצאה מהחלטה ישירה שקיבל שרון על דעת עצמו, לפני שהתמוטט. אם יש לנו ממשלה שחושבת שחייהם של בני אדם הם רק כלי-משחק במלחמת מוחות עם ארה"ב ואירופה, אזי זהו שלטון המבצע פשעי מלחמה במסווה של ביטחון. אם אכן יש לנו ממשלה שחושבת שבניית חומה שמספחת התנחלויות היא רק טריק ציני ומחוכם בשביל להשיג דיל טוב במו"מ עם ממשל בוש, אז מנהיגנינו עוברים על החוק ביודעין כדי לסחוט ממשלות זרות.
על פי פישמן דאז, "המפות הקיימות כיום, שלטעת בכירים במערכת הבטחון משורטטות אישית
על ידי שרון בשיתוף עם אלוף משנה במיל' דני תירזה, כבר לא מתבססות על הקו הירוק,
אלא על הקו העוטף את שטחי הפלשתיניים". לפיכך, במקום פתרון הוגן ואנושי בנוסח שתי מדינות לשני עמים, שרון בנה מאה מכלאות למאה שבטים, ובמקביל פינטז על א"י השלמה של ימי בגין האבודים. זאת 'מורשת שרון' שהותיר אחריו עבור ממשלת אולמרט-קדימה.
כדי לנסות ולהצדיק איכשהו את תוואי גדר ההפרדה בפני בית הדין בהאג, שלח משרד החוץ להולנד
קורבנות טרור מסכנים. הרעיון המניפולטיבי נולד מתוך הלך-מחשבה לפיו "אם אי אפשר להסביר
בפני בית המשפט את מה שאנחנו עושים לפלשתינאים, ננסה לפעול בעזרת דמגוגיה טהורה
מול התקשורת העולמית". קורבנות הטרור הישראלים הם למעשה קורבן טרגי של מדיניות
"בת יענה" מצד ממשלות שרון-אולמרט, שסירבו ומסרבות להפנים את העובדה הפשוטה הזאת: הכיבוש הוא לא רק אסון אלקטורלי, אלא בעיקר אסון בינלאומי.
הטרור היעיל של התנזים, החמאס והג'יהאד האיסלאמי עשה לשרון הקשיש והחולה, שחשב שהוא יודע הכל בענייני בטחון, בית ספר מזורז בפוליטיקה. איראן שלחה כסף לכל מי שרוצה לפגוע בישראל, עיראק תיגמלה משפחות מתאבדים ביד נדיבה, נשים מתאבדות הצטרפו לחגיגת הדם, נערים בגיל חטיבת ביניים התנדבו להתפוצץ בכל מקום בישראל. שרון עמד חסר אונים מול מציאות ביטחונית שאין לו שליטה עליה, במדינה פוסט-דמוקרטית ללא גבולות ברורים. ליכודניקים מכל הארץ צעקו לשרון "תעשה משהו, לעזאזל!". המציאות הזו הולידה את יוזמת גדר ההפרדה. רק כששרון הבין שהבוחרים המבולבלים שלו עומדים להעיף אותו מן הכורסה, הוא התעורר לרגע. זה היה מאוחר מדי.
חשוב להזכיר: שרון בכלל לא רצה לשמוע על גדר ההפרדה. ישראלים התפוצצו לרסיסים בנסיבות מחרידות, כל העולם הזדעזע ממה שהולך כאן, אבל לשרון הזקן והעייף היו דברים אחרים בראש: א) מה יעלה בגורל ההתנחלויות העלובות והבלתי-חוקיות בהן השקיע את מיטב שנותיו כפוליטיקאי; ב) מה יקרה למפלגת הליכוד, אהובתו מפעם; ג) מה יקרה לקואליציה השמרנית שלו עם המפד"ל, המייצגת נאמנה את המתנחלים בממשלה. במילים אחרות, לשרון היתה חשובה יותר שלמות הקואליציה מאשר שלמות גופם של רוב אזרחי מדינת ישראל. לכן גם עזב את הליכוד: הוא רצה להמשיך לשלוט בכיף, בלי מנגנון מפלגתי מסובך.
בפועל, שרון ניווט בעצמו את כל תכנון תוואי גדר ההפרדה. פישמן דיווח כי "מהרגע שראש המועצה לבטחון לאומי, עוזי דיין, קיבל הודעה על סיום תפקידו, שירטוט המפות עבר ישירות לידיו של ראש הממשלה. מחליפו של עוזי דיין, אפרים הלוי, לא רצה לקחת לאחריותו את מרחב התפר". קבלן הביצוע היה מנכ"ל משרד הבטחון דאז, עמוס ירון. שאר השרים בממשלה כמעט ולא היו מעורבים, וזאת לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה. בעניינים בטחוניים, ראש הממשלה הוא המלך.
תמונה מאת יאיר גיל
"ידיעות אחרונות" איננו העיתון הראשון שטוען, ובצדק, שכל ביקורת נגד תוואי גדר ההפרדה נתפסת על ידי האליטה הישראלית כ"בגידה בביטחון המדינה". כיום, כל ישראלי שמעז לתקוף את התוואי נחשד בתקיעת סכין בגב האומה, בטירוף חושים, בתמיכה בטרור או בהצדקת הטרור. רוב הציבור לא מבין שתוואי הגדר חשוב הרבה יותר מן הגדר עצמה.
בפועל, שרון לקח את הגדר והפך אותה לסקנדל. במקום גבול מסודר שיהיה מקובל על כל העולם, שרון הפך אותו לתיבת פנדורה מדינית, משפטית, כלכלית, חברתית, פוליטית וצבאית. רגע לפני שגופו קרס, שרון גרם לכל יוזמי הגדר להתעורר אל מציאות מעוותת. מה שנולד כפתרון הגנתי, הפך לפרוייקט
התקפה על חייהם של הפלשתינאים, והוביל את המדינה כולה אל ספסל הנאשמים באירופה. במקביל,
אנשים שוחרי שלום שרוצים גבול בר-קיימא עם מדינה פלשתינאית עתידית, גילו שהם
נחשבים לאויבי האומה אם הם מעיזים למתוח ביקורת מתונה על התוואי המגוחך של שרון.
ייתכן שאדון אריק שרון רצה להגן בתום-לב על זאב חבר ("זמביש") ואהוביו המתנחלים, שלא יודעים לעצור באדום ולא מבינים את גבולות הפרוייקט הציוני. ייתכן ששרון התרגל להרהר אך ורק על שלמות הקואליציה הימנית שלו. אולי שרון חשב שהמדינה שלנו (כמו הגוף החולה שלו) היא מסעדת "אכול ככל יכולתך" שבה פראייר הוא מי שלא זולל כמה שיותר. ואולי אריק הזקן חשב שאף אחד לא יעצור אותו. הוא טעה בכל השערותיו.
בפועל, שרון דפק לנו את גדר ההפרדה ואת החיים התקינים. הוא היה צריך לשלם את מלוא המחיר האלקטורלי על כך. ממשלת שרון היתה צריכה ליפול מזמן, וממשלה חדשה (בראשות אולמרט, או כל מנהיג אחר) צריכה לקום בשותפות עם הפלשתינאים אזרחי ישראל כדי ליצור הזדמנות אמיתית לשלום, פיוס ודו-קיום במזרח התיכון המטורף הזה.
דע מהי גדר ההפרדה
|
