דו"ח ועדת אור

שער שני

 התפתחות האירועים ומהלכם

פרק א' -

ההתרחשויות ביום 1.10.00

1.       יום 1.10.00 היה יום החג השני של ראש השנה, תשס"א. בבוקרו של אותו יום, נערך עיקר כוחות המשטרה, אשר לא היו בחופשת החג, בסביבות מיתחם הר הבית. על כוחות המשטרה במקום פיקד מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יהודה וילק, בהיעדרו של מפקד המחוז, אשר נפצע בראשו ביום 29.9.00, באירוע שהיה במקום[1].

2.          בבוקר היום, לפני העלייה להר הבית, התקיימה ישיבה להערכת מצב, בראשות המפכ"ל, במטה מחוז ירושלים. בסיכום הישיבה ציין המפכ"ל, כי מסתמנת מגמה של השתתפות פעילה וגוברת של ערביי ישראל בהפרות סדר[2]. כמו כן ציין, כי בהתחשב בדברים אלה, יש להביא בחשבון אפשרות של ירידה בסדרי הכוח של המשטרה בירושלים[3] ויש להיערך במסגרת זו בהתאם. דברים אלה, כפי שכבר צויין, מצביעים על צפי לאירועים בתחומי המדינה, אשר עלולים לחייב העתקת תשומת לבה של המשטרה לגזרות אחרות.

3.          בהודעתו הסביר וילק, כי על רקע האירועים שהיו ביום 30.9.00 במגזר הערבי, אותם הגדיר כ"מינוריים", ובהיעדר מידע קונקרטי על העומד להתרחש במגזר הערבי, החשש העיקרי שלו לקראת החג השני של ראש השנה היה ממוקד בירושלים[4]. התפיסה היתה, כי הר הבית, באותו שלב, הוא הנקודה הקריטית, וזאת, גם על רקע ניסיון העבר[5]. וילק מסר, כי בבוקר יום 1.10.00 לא היו התראות מודיעיניות לאירועים על הר הבית, וההיערכות במקום היתה מבוססת על תחושתו כי יתכן שיתרחשו אירועים במקום[6].

4.       באותו בוקר התקיימה הערכת מצב נוספת, במחוז הצפוני, בראשות מפקד המחוז, ניצב אליק רון. הערכת המצב התקיימה בתחנת משגב. היא נעשתה בהתאם להנחיות שבמברק משטרתי מן הערב הקודם, אשר הורה לקיים הערכות מצב מחוזיות, ולהיערך על פי העולה מהערכות המצב.

          מן התיעוד הכתוב של הערכת המצב[7] עולה, כי נצפה שיתוף פעולה בין כל הפלגים במגזר הערבי. לגבי מקומות ספציפיים, הועלה צפי לאפשרות של הפרות סדר באזור כפר כנא, אשר יכולות להביא לסגירת ציר תנועה. נצפתה גם אפשרות של הפרות סדר באתר שהאב אל-דין בנצרת. לעניין זה, צפה מפקד מרחב עמקים, ניצב משנה משה ולדמן, אפשרות של "עימות רציני", כהגדרתו, בנצרת[8]. אף ניצב רון העריך, כי מרכז הכובד יהיה בנצרת, ברחוב פאולוס, והנחייתו היתה כי יש להפנות לשם את מרבית הכוח.

          הערכות דומות היו גם ביחס למרחב גליל. לעניין זה מסר מפקד מרחב גליל, תת ניצב יהודה סלומון, כי יש מקומות אחדים שבהם קיים צפי להפרות סדר. הוא הזכיר, בהקשר זה, את עכו העתיקה והוסיף כי בכל השטח יש לחץ של ועדת המעקב לצאת ולהתעמת עם המשטרה[9].

          אשר לאזור אום אל-פחם, ציין מפקד חטיבת משמר הגבול בצפון, ניצב משנה בנצי סאו, אשר בעת האירועים עמד בראש מפקדה משימתית האחראית על אזור זה, כי קיים מחסור באמצעים לפיזור המון, במיוחד ביחידת הסמ"ג, שהיא היחידה המיוחדת של משמר הגבול. הוא הוסיף, כי אם התהלוכה באום אל-פחם "תצא החוצה", כהגדרתו, הרי שבשלב הראשון תהיה המשטרה חייבת לסגור את כביש 65, הוא כביש ואדי עארה[10].

          עוד צוין בהערכת המצב, על ידי ראש ענף המודיעין, כי בכל מקרה שבו מודיעים על הרוג באזור, צפוי שהדבר יתסיס את כל השטח[11].

          בסיכום של מפקד המחוז צוין, כי למשטרה אין עניין להתערב ברוב המקומות. מפקד המחוז עמד על הרצון של יוזמי האירועים שתוכננו לאותו יום, ליצור מצב שבו "כאילו כל המגזר הערבי משתתף". הוא הוסיף, שאם יהיו בעיות בצירים ניתן יהיה לסגור אותם לתנועה, לרבות, במידת הצורך, את כביש 65. עם זאת הוסיף, כי המשטרה תמהר להגיע לכביש 65, על מנת לפעול בו. באופן דומה ציין, לגבי ציר 85 (כביש עכו-צפת), כי אם ייסגר לפרק זמן מסוים, תדאג המשטרה לפתוח אותו. אשר לערים מעורבות, הסביר מפקד המחוז את הצורך לפעול בעכו, על מנת למנוע חיכוך. לגבי נצרת ציין, כי גם במקרה של נזק מסוים לעיר, תקיים המשטרה הערכות מצב, עד שיוחלט כיצד לנהוג. מפקד המחוז ציין את הצורך בערוצי הידברות עם מנהיגי הציבור הערבי, על מנת למנוע טענות אפשריות כי לא דיברו עם מנהיגות המגזר.

          לגבי כוחות המחוז ציין מפקד המחוז כי על פי סיכום שהושג, אין לקחת מן המחוז כוחות מעבר ל-30 שוטרים "כחולים"[12]. באותו הקשר הוסיף מפקד המחוז, כי הושג סיכום עם ראש אגף המבצעים במטה הארצי, כי אם יוודע למחוז על "משהו שעומד לגעוש או מצב שיצא משליטה", יקבל המחוז כוחות תגבור מן המטה הארצי. לגבי דברים אחרונים אלה יש להעיר, כי על פי עדותו של ניצב רון, עוד יום קודם לכן, בשעות הערב, דרש מראש אג"מ כי לא יעביר את היחידות המיוחדות של מחוז הצפון לצורך תגבור בירושלים, כפי שהלה ביקש לעשות מלכתחילה[13].

          מן העדויות עולה, כי בחלוקת הכוח הורה מפקד המחוז להעדיף את הערים המעורבות. בקביעת סדרי העדיפויות הפנימיים של חטיבת מג"ב צפון, אשר היתה מופקדת על גזרת ואדי עארה, הוחלט לתת עדיפות לאבטחת היישובים שעל קו התפר. על כן, בניגוד לתוכנית המוקדמת, לפיה יוצבו איגודי כוחות בנקודות החיכוך המרכזיות בציר ואדי עארה, כמו צומת אום אל-פחם וצומת ערערה, הוחלט שלא להציב כוחות במקומות אלה. ניצב משנה סאו הסביר בעדותו, כי קו פעולה זה נבע מחששו של מפקד המחוז כי הצבת כוחות באותם מקומות תיצור נקודות חיכוך מיותרות בין כוחות המשטרה לבין תושבי האזור[14].

          יצוין, כי ניצב רון אישר בעדותו כי גישתו הבסיסית, לרבות בהערכת המצב האמורה, היתה כי אם כביש ראשי ייסגר, יש לשלוח למקום כוח משטרה על מנת לפתוח אותו ולאבטח את המקום[15]. הוא הבהיר, כי גישה עקרונית זו לא השתנתה בזמן האירועים, וכי סגירת כבישים על ידי המשטרה במשך האירועים היתה אך תולדה של כורח מציאות, שבה, בהיעדר כוחות מספיקים, לא ניתן היה לשמור על שלום המשתמשים בכביש[16].

5.       לא למותר לציין, כי באותו יום פעל מחוז צפון, ועימו כלל המשטרה, במתכונת של כוננות חגים, והוא לא עבר בתחילת היום למתכונת פעולה שלדית. כמוסבר לעיל, מתכונת שלדית כרוכה בהיקף מוגבר של פעילות, באופן שבכל רגע נתון מצויים בפעילות מחצית מן השוטרים המבצעיים במשטרת ישראל, העובדים לסירוגין במשמרות של 12 שעות. הסמכות להורות על מתכונת פעולה כזו נתונה למחלקת מבצעים באגף המבצעים במטה הארצי, שהיא זרועו הארוכה של המפכ"ל. הסמכות נתונה גם למפקד מחוז במחוזו[17]. רק בשעה 15:48 של יום 1.10.00, לאחר שכבר התרחשו אירועים קשים ברחבי המחוז הצפוני, הופצה באמצעות מערכת האיתוריות המשטרתית הוראה, לפיה "על פי הנחיית המפכ"ל משטרת ישראל עוברת לפע"מ ג'"[18]. משמעות הדבר היא, כי החל באותו שלב עברה משטרת ישראל למתכונת עבודה שלדית. בהמשך לכך, בשעה 21:30 של יום 1.10.00, הוציא המטה הארצי הנחיה אשר הורתה על מעבר לפעילות שלדית כאמור[19].

          עם זאת, יש להעיר באשר לפעולות חטיבת מג"ב צפון באותם ימים, כי עוד בימים 29.9.00 ו-30.9.00, ולמרות היותם ימי חג, הורה ניצב משנה סאו על החזרת המפקדים ליחידותיהם ועל החזרת כל הלוחמים הסדירים (להבדיל מאנשי הקבע) מחופשותיהם, על מנת להגדיל את כוחות משמר הגבול בגזרה[20].

6.       באותו בוקר לא היו אירועים חריגים על הר הבית, למעט זריקות אבנים מועטות[21]. בשלב מסוים, ככל הנראה בסביבות השעה 11:00 בבוקר[22], יצר ניצב רון קשר טלפוני עם המפכ"ל ודיווח לו על תחילתם של אירועים בצפון ועל הפגנות והפרות סדר בתחומי המחוז הצפוני[23]. על פי עדותו של המפכ"ל וילק, מסר לו ניצב רון על אירוע המתרחש בטמרה[24]. המפכ"ל וילק העיד, כי בעקבות הודעה זו החליט לשלוח כוחות לצפון[25]. עוד העיד, כי באותו שלב לא ידע על המתרחש בוואדי עארה והורה לסגן ראש אג"מ, תת ניצב מרדכי נחמני, להעלות לצפון את מספר השוטרים המירבי האפשרי, וכן כוח של בסיס האימונים של משמר הגבול, בראשות תת ניצב משה קראדי, כמפקדה משימתית[26]. המפכ"ל וילק הסביר[27], כי לא נקב במספר שוטרים מדויק, שכן הדבר דורש עבודת מטה מדויקת, אך ציין כי הורה לתת עדיפות למחוז הצפוני[28]. תת ניצב נחמני העיד, כי הנחיית המפכ"ל להעביר את הכוחות לצפון, ניתנה בעקבות הערכת מצב שקיים המפכ"ל בהר הבית, בסביבות הצהריים[29]. כמו כן נקבע שטח-כינוס באנדרטת לוחמי מג"ב באזור צומת ברקאי, אליו יגיעו כוחות התגבור. נוסף לכך, החליט המפכ"ל להגיע בעצמו לצפון, ולשם כך הוחל בתיאומים לצורך הטסתו לשם במסוק.

7.          כמפורט לעיל, מצויה ברקע האירועים במגזר הערבי באותו יום החלטת ועדת המעקב, מיום 30.9.00, הקוראת לשביתה כללית, לרבות בבתי הספר, וליציאה לתהלוכות בכל מקומות היישוב. הרקע להחלטה זו היה האירועים בהר הבית ביום 29.9.00, ובשטחי הרשות הפלסטינית בימים 29.9.00 ו-30.9.00. להחלטת ועדת המעקב ולפרסומים השונים שהיו ביום 30.9.00, לרבות כרוזים מטעם גופים שונים, נוספו תגובות פומביות חריפות לאירועים אלה מפיהם של מנהיגים במגזר הערבי.

          בתגובות אלה תואר האירוע של יום 29.9.00 בהר הבית במילים "טבח מתוכנן". לעניין זה ציינו אישים שונים, כי הטבח הנטען נועד לאותת לפלסטינים כיצד יש בדעת ישראל להתייחס אליהם בעתיד, ובדרך זו לנסות להכניעם בכל הנוגע למחלוקות שבין ישראל לבינם. חלק מן הדוברים התייחס גם למתרחש בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, ולהתנגשויות שאירעו שם בין כוחות הבטחון לבין התושבים הערבים, וראה אף בהן משום טבח מתוכנן. היה גם מי שצוטט כאומר, כי ערביי ישראל אינם נייטרליים ביחס למתרחש במסגד אל-אקסא וכי הקו הירוק אינו מפריד בינם לבין הפלסטינים השוכנים בצידו המזרחי. לעניין זה נאמר, כי מדובר בעם אחד וכי אם פורצות התנגשויות על רקע פגיעה בירושלים ובאל-אקסא, הן יגלשו לתוך הקו הירוק. יצוין, כי בטאוני הרשות הפלסטינית נקטו לשון דומה בדבריהם על אירועי הר הבית אותם תארו כ"התקפה מאורגנת". ציטוטים מתוך דברים שנאמרו על ידי אישים ערבים בישראל נמצאים בהמשך דו"ח זה, בפרק העוסק בנושא של מסרים מסלימים, שהועברו למגזר הערבי בתקופה עובר לאירועי אוקטובר 2000 ובמהלכם[30].

8.       אשר לתיאור המתרחש בשטחי הרשות הפלסטינית באותה עת, צוין בעיתונות הערבית[31], כי ביום 30.9.00 נמשכה בכפרים ובערים הערביים אינתיפאדת אל-אקסא, אשר התרחבה עד שכללה את כל השטחים הפלסטיניים. דווח, כי ההנהגה הפלסטינית הכריזה על יום 30.9.00 כעל יום אבל ועל שביתה כללית. באחד העיתונים נכתב, כי נפילת החללים והפצועים נמשכה לאורך יום 30.9.00. שר הבריאות הפלסטיני צוטט כמי שהודיע על נפילת שבעה חללים במהלך העימותים אתמול, ביניהם חמישה אנשי המשטרה הפלסטינית. על פי הדיווחים, הגיע בכך מספר החללים של אינתיפאדת אל-אקסא ל-12ונפצעו יותר מ-600 איש, מתוכם 15 פצועים קשה.

9.       על רקע דברים אלה ניתן לפנות לתיאור האירועים העיקריים שהתרחשו במגזר הערבי, החל ביום 1.10.00 בבוקר. חלקם של האירועים, ובמיוחד אלה שבהם נהרגו אזרחים, יתוארו בפירוט במסגרת השער השלישי. נסתפק עתה בהתייחסות קצרה אליהם, תוך הפנייה למספר פיסקאות בהמשך הדין וחשבון.

10.     טמרה. ביום 1.10.00 הגישו חברי הנהלת העיר טמרה בקשה לרשיון לתהלוכה בתחומי העיר. הצפי היה להשתתפות של 500 איש. התהלוכה אושרה על ידי המשטרה, בתנאי שיהיו במקום 15 סדרנים, שהנתיב הראשי של העיר יישאר פתוח ושהתהלוכה תישאר בתחומי היישוב.

          בהמשך לכך[32], התקיימה ביום 1.10.00 תהלוכת מחאה של אלפים מתושבי העיר. התהלוכה אורגנה על ידי העירייה המקומית, בהיענות לקריאה מצד המסגרות הפוליטיות השותפות בה. התהלוכה יצאה בשעה 10:00 בבוקר מרחבת העירייה, עברה דרך הרחוב הראשי והגיעה עד לכניסה לעיר[33]. במהלכה הושמעו קריאות "אללה אכבּר" ו"ברוח בדם, נפדה אותך, יא אקסא" ו"הוי חלל, נוח נוח, אנו את המאבק נמשיך". התהלוכה הגיעה לכניסה לעיר, שם התקיימה תפילה לעילוי נשמתם של חללי אינתיפאדת אל-אקסא מבני העם הפלסטיני. בשם העירייה נשא דברים בעל תפקיד בכיר בעירייה, אשר על פי הפרסומים קרא לציבור להתלכד סביב בעיותיו של העם הפלסטיני, וקרא בתוקף להגן על אל-אקסא ועל קודשי האסלאם.

          בשעה 10:50 דווח, כי התהלוכה בטמרה מתקדמת לכיוון כביש 70[34] בקטע שבין צומת יגור לצומת סומך. על פי העדויות, בסביבות השעה 11:00 היתה בצומת טמרה התקהלות צעירים שעמדו בתוך הצומת וחסמו אותו. על פי הדיווח בעיתונות, עם תום התהלוכה הבעירו הצעירים צמיגים בכביש הראשי וחסמו אותו[35]. הצעירים הניפו מוטות ברזל ומקלות וקראו סיסמאות. לא נעשה נסיון לפזר את מפרי הסדר, הואיל וכוח המשטרה שבמקום לא היה ערוך לפזר התקהלות של מספר גדול של אנשים[36]. המשטרה חסמה את הכביש, כדי למנוע מכלי רכב להיקלע למהומה. אותם כלי רכב, שנקלעו למקום ההפגנה למרות חסימות השוטרים, עברו "בדיקה" על ידי המתפרעים, כדי לברר אם נמצאים בהם יהודים. כלי הרכב שבהם התגלו יהודים ספגו בעיטות וחבטות בחלונות, ובמקרים אחדים אף הוכו נוסעיהם על ידי ההמון[37]. בינתיים החלו המתפרעים לנפץ את הרמזורים ואת עמודי התאורה במקום[38].

          ניסיון שנעשה על ידי מנהיגי הציבור לפנות לעבר הקהל ולהרגיעו - נכשל. כעבור רבע שעה הם באו אל מפקד כוח המשטרה ומסרו לו כי אין להם שליטה על הנעשה, וכי גם הם הותקפו על ידי ההמון, הוכו ונחבלו[39]. השוטרים במקום הותקפו על ידי המון מסתער אשר יידה לעברם אבנים[40]. בשל כיווני הרוח, לא היה ירי של גז מדמיע אפקטיבי. בידי השוטרים במקום לא היו אמצעים לירי גלילוני גומי, כיוון שבתחנת שפרעם לא היה תקן לנשק מסוג זה[41]. במצב זה ביצעו מפקדי המשטרה שבמקום ירי חי באוויר[42]. נוצר דפוס על פיו ההמון מסתער, נסוג עקב ירי של כדור חי באוויר וחוזר להסתער. במהלך ההסתערות לעבר השוטרים נזרקו אבנים ונשמעו קולות ירי, אשר לדברי השוטרים כוונו אליהם. מפקד מרחב גליל, תת ניצב יהודה סלומון, נפגע מאבנים בידו ובכתפו[43].

11.     בשלב מסוים הגיע למקום גם מפקד המחוז, ניצב אליק רון. מן העדויות עולה, כי לאחר הערכת המצב בתחנת משגב, חזר ניצב רון למפקדת המחוז, המצויה בעיר נצרת. סמוך להגעתו למחוז, בסביבות שעות הצהריים, הוא קיבל ידיעות על ההתפרעות הקשה בטמרה[44]. בתגובה הוא הורה לתגבר את כוחות המשטרה במקום, והחליט להגיע בעצמו לשם[45]. ניצב רון שהה במקום כשעה, עד לשלב שבצומת עצמה לא היו מתפרעים, אף כי טרם ניתן היה לחדש את התנועה, בשל אבנים, צמיגים ואף יידויי אבנים שהיו במקום[46].

12.          בסביבות השעה 13:00 הגיעו לאזור הצומת אישי ציבור ערבים, אשר על פי העדויות סירבו לבקשת מפקד התחנה, כי יפעלו להרגעת הרוחות, וביקשו כי המשטרה תעזוב את המקום[47]. בשלב זה של האירוע יידו רעולי פנים שהיו באזור אבנים ובקבוקים לעבר השוטרים[48], וכוח היס"מ במקום הגיב בירי של גז מדמיע וגלילוני גומי[49]. בד בבד, צברה המשטרה כוחות ועשתה שימוש בשוטרים מוסווים, אשר הסתננו אל בין שורות המתפרעים וביצעו מעצרים[50]. האירוע הסתיים לקראת השעה 17:30בעקבות הסתערות של כוחות המשטרה וביצוע מעצרים נוספים של מתפרעים[51].

          באירוע בטמרה נפצע שוטר אחד מירי גלילון גומי ברגלו, כנראה עקב ירי גלילון מכלי נשק של שוטר. במהלך האירוע נעצרו 13 אנשים. נגד שמונה מהם הוגשו כתבי אישום והם הורשעו על פי הודאותיהם. במהלך האירוע נסגר כביש 70 מצומת יגור לצומת נעמה בשעה 10:50 לערך, ודווח על פתיחתו בשעה 12:10.

13.          במקביל לאירוע בטמרה התקבלו במשטרה דיווחים על אירועים באעבלין, בשפרעם ובביר אל-מכּסור. באירועים אלה לא היתה התערבות משטרתית, והם שככו.

14.          עראבּה. בעיתונות[52] פורסם, כי המשטרה הודיעה שמתפרעים בכפר עראבה הרסו לגמרי את נקודת המשטרה בכפר. עוד נמסר, כי אלפי תושבים בעראבה התקבצו ביום 1.10.00 משעות הבוקר במגרש המקומי וצעקו "ברוח, בדם, נפדה אותך, פלסטין" ו"אנחנו עם קשוח, אנו עם חללי פלסטין". תהלוכה המונית יצאה ועברה ברחובות הכפר עד לכניסה הראשית אליו, שם חסם ההמון את הכניסה לכפר והבעיר צמיגים.

15.     מג'ד אל-כרום. דווח[53], כי בשעות הבוקר של יום 1.10.00 החלו הצעירים להתאסף ברחובות. בשעה 10:30 התמלאה חצר המועצה המקומית בהמונים. לאחר תפילת הצהריים נשא יו"ר המועצה המקומית דברים, והודיע על מסלול התהלוכה. בדברים נאמר, בין היתר, כי מה שאירע ביום 29.9.00 על הר הבית היה טבח, כי הטבח מעיד על מגעים בין ברק לבין הליכוד בדרך לממשלת אחדות, וכי ממשלת ברק היא האחראית. עוד נאמר, כי קיים צורך דחוף שהציבור הערבי יעמוד מאוחד בתנאים כגון אלה[54]. בתהלוכה הונפו דגלים פלסטיניים ודגלים שחורים ונשמעו קריאות בגנות "פשעי מלחמה". בשעה 11:30 הגיעה התהלוכה לכיכר המעיין שבמקום. באותו שלב הגיעה למקום שמועה, כי המשטרה יורה כדורים חיים על מפגינים באל-בענה ובדיר אל-אסד. נשמעו קריאות של צעירים, שקראו "היחלצו לעזרת אחיכם".

          בהמשך לכך החלה התפרעות בכניסה המרכזית ובכניסה המערבית של מג'ד אל-כרום, שם יידו מתפרעים אבנים לעבר מכוניות חולפות בכביש עכו-צפת (כביש
85). בתוך דקות ספורות נסגר הכביש לתנועה. במקום נראו מאות צעירים שפניהם רעולים בבגדים ובכאפיות. בשני המסלולים של הכביש הובערו צמיגים. מכוניות נעצרו ואירעה תאונה, כאשר שתי מכוניות התנגשו זו בזו. כמה צעירים סייעו לנהגים לצאת מהמקום בשלום. כחמש דקות לאחר מכן הגיעו למקום אנשי משמר הגבול והמשטרה. כוחות אלה נרגמו באבנים ובמקום היה גם יידוי של בקבוקי תבערה[55]. בשלב מסוים הדפו כוחות המשטרה את ההמון לאחור תוך שימוש בגז מדמיע ובגלילוני גומי. במשך מהלך האירוע, היה כביש 85 חסום לתנועה באזור ההתפרעות. העימותים נמשכו עד שעות הערב במתכונת של תקיפה ונסיגה, בייחוד בצומת המערבית המוליכה ליישוב. לקראת השעה 20:00 החלו התפרעויות גם בכניסות המרכזית והמזרחית של מג'ד אל-כרום[56]. לאחר השעה 22:00 הגיעו לצמתים מתפרעים ושברו רמזורים, יידו אבנים וחפצים על השוטרים וחסמו את הכביש[57]. המתפרעים התפזרו בסביבות השעה 01:00 בלילה, ורק בשעה 05:00 לפנות בוקר של יום ה-2.10.00 שבה התנועה לסדרה[58].

16.     יצויין, כי ניצב אליק רון הגיע למקום לאחר שהאירוע באזור טמרה החל להירגע. מלכתחילה התכוון ניצב רון לנסוע לכיוון צומת בית רימון. לאחר התייעצות טלפונית עם המפכ"ל הוחלט לשנות את התכנית המקורית ולנסוע לכיוון מג'ד אל-כרום, שכן מפקד המחוז התרשם מן הדיווחים שקיבל, כי האירועים שם קשים יותר[59]. המפכ"ל וילק המריא במסוק לכיוון הצפון בסביבות השעה 13:30, לאחר סיום תפילת הצהריים על הר הבית[60]. במהלך הטיסה נתקבלו דיווחים על אירועים במקומות רבים, ובכללם באום אל-פחם[61]. המסוק נחת במנחת ציקלון, המצוי בסמוך לאזור מג'ד אל-כרום, ושם נפגש המפכ"ל וילק עם ניצב רון[62]. רון סקר בפני וילק את תמונת המצב, לפיה היה מספר גדול של אירועים בצפון בעוצמה גדולה ובמקומות שבהם לא היו אירועים בעבר[63]. אופי האירועים, כפי שהצטייר באותה עת, היה קשה - ונדליזם, ניסיון לפגוע בכוחות משטרה, ניסיון לפגוע ביהודים, שריפת כלי רכב, בדיקת תעודות זהות ותחושה כוללת של כאוס במקומות שונים[64].

17.     וילק ורון שהו יחד באזור מג'ד אל-כרום זמן קצר יחסית, אותו אמד רון בכחצי שעה[65], כאשר קיבל רון דיווחים על המתרחש בוואדי עארה ובפרדיס. הדיווח שהתקבל מניצב משנה בנצי סאו, שבגזרת אום אל-פחם, מסר על עימותים קשים מול המון פרוע, על שימוש באמצעים (הכוללים ירי של גלילוני גומי) על ידי המשטרה ועל אי יכולת לאפשר תנועה בטוחה במקום[66]. כן דווח לניצב רון על נפגעים מקרב השוטרים ועל מצוקה של שוטרים במקום.

          ניצב רון העיד, כי התמונה הכוללת שעלתה מן הדיווחים היתה של הסלמה גוברת[67]. לדבריו, על רקע זה ועל רקע החשש לשלום השוטרים והפורעים, ולנוכח המצוקה באזור פרדיס, הוא הורה על חסימת ציר ואדי עארה לתנועה ועל שיגור תגבורות לאזור פרדיס[68]. ניצב רון מסר, כי על אף שציר ואדי עארה הוגדר בפקודת "קסם המנגינה" כקו אדום, הוא הפעיל את שיקול דעתו והורה לסגור אותו, שכן במצב הנתון לא ניתן היה להבטיח תנועה של אזרחים בלא פגע[69].

          ההנחיה לסגור את ציר ואדי עארה ניתנה על ידי רון כאשר היה עם המפכ"ל וילק יחד במנחת ציקלון. הדבר היה בשעות אחר הצהריים המוקדמות[70] - להערכת ניצב רון, לפני השעה 16:00 אחר הצהריים[71]. לדבריו, אישר המפכ"ל את ההחלטה לסגור את כביש ואדי עארה[72]. כפי שיובהר בהמשך, נסגר כביש ואדי עארה ביום 1.10.00 כבר בסביבות השעה 12:00, והוראתו של ניצב רון לסאו, מפקד המשטרה במקום, הובנה על ידו כהוראה לפנות את הצומת ולהרחיק ממנו את כוחות המשטרה.

18.     צומת דיר אל-אסד. בשעה 13:25 לערך החלה תהלוכה באזור צומת דיר אל-אסד. במהלך התהלוכה יידו המשתתפים אבנים, ברזלים ובקבוקים לכיוון כלי הרכב שבציר 85 ולכיוון השוטרים שהיו במקום. רכב של מפקד תחנת המשטרה המקומית הותקף על ידי ההמון, ניזוק ושמשתו האחורית נופצה. ההמון ירד לצומת הקרובה, יידה אבנים ופגע במכוניות חולפות, ואף גרם כתוצאה מכך לתאונות דרכים בהן נפצעו אזרחים[73]. אחרי כן, החל ההמון להיכנס לקניון סמוך (קניון דבאח), שם ערכו יהודים קניות באותה שעה. במוקד הטלפוני החלו להתקבל קריאות רבות לעזרה מתחום הקניון[74].

          מכיוון שהצומת נחסם ומכוניות במקום הותקפו באבנים ובבקבוקים, נאלצו נהגים לברוח ממכוניותיהם ברגל. המתפרעים יידו אבנים לעבר כוח המשטרה וירו גולות מתכת מקלעים. בפיזור האירוע השתמשו השוטרים בירי של גז מדמיע, אשר לא היה יעיל בשל כיוון הרוח, ובירי של גלילוני גומי. העימותים בין השוטרים לבין המתפרעים נמשכו כמה שעות. המתפרעים המשיכו ליידות אבנים לעבר השוטרים. בשלב מסוים גלגלו המתפרעים צמיגים בוערים לכיוון השוטרים, ומטע הזיתים במקום החל לבעור. כבאית שהגיעה למקום בליווי שוטרים נרגמה אף היא באבנים.

19.     בשל האירועים בדיר אל-אסד ובמג'ד אל-כרום, נסגר כביש 85 לתנועה בין צומת אחיהוד לצומת 7 בשעה 14:50, ונפתח שנית לתנועה רק בשעה 17:16[75]. מדי פעם הגיחו קבוצות מתפר